לקראת יום הכיפורים כמה מילים על הסליחה
הפסיכולוגית, אסתר פרל ,פסיכולגית ידועה מארה”ב אמרה פעם: “לכעוס ולהיפגע משטות שהאחר עשה , זה כמו לשתות כוס רעל ולחכות שהאחר ימות”
אין הכוונה לאותו מסרון ,שאנחנו מקבלים בערב כיפור מכל מיני אנשים מלאי כוונות טובות. מסרון כללי שאפילו לא מופנה אישית אלינו ,ובו השולח מבקש סליחה מכל מי שניפגע ממנו במהלך השנה. הוא מבחינתו בהודעת מסרון אחד כיפר על כל עוונותיו, ואפילו לא צריך לצום ביום כיפור. למרות שידוע לכל , שעבירות שבין אדם לחברו צום יום כיפור לא מכפר.
מדוע קשה לנו כל כך לסלוח? אולי מכיוון שכאשר אנחנו סולחים למישהו ,בעצם ויתרנו ל”מנוול” על העוול שגרם לנו. ולמה שנוותר לו ? הרי הוא פגע בנו . להיפך שהוא יבוא לבקש סליחה . הגישה הזו נובעת מכך שאנחנו רואים מה האחר עושה לנו ולא רואים מה אנחנו עושים לאחר. הרי אין לנו מראה מול עינינו ,שתראה לנו איך אנחנו נראים בשעת כעס או איזה מילים פוגעות אנחנו משמיעים.
בעצם מה נשאר? רק את החוויה שהוא פגע בנו, את מה שהוא עשה לנו. אנחנו כל כך פגועים ועסוקים בכאב שלנו ומפספסים את ההבנה ,שכאשר אנחנו סולחים לאדם הפוגע אנחנו בעצם משחררים את עצמנו מהכעס ומהכאב שלנו. אנחנו עוזרים לנו להיפטר מהתסכול והמירור העצמי שלנו אנחנו לא עושים לו טובה ולא מוותרים לו על מאומה רק עוזרים לעצמנו.
לסלוח לאחר זה לעשות טובה לעצמי , לשחרר את עצמי מהעול הזה של הכעס והברוגז.
מחקרים מראים שאנשים ממורמרים ופגועים (תמיד בצדק מבחינתם) חולים יותר, והמערכת החיסונית שלהם חלשה יותר. יש לצערנו הרבה אנשים שממש “מתפרנסים” מפגיעות .אוספים אותם בכל הזדמנות וממש “חוגגים” עליהם.
יש אנשים שמושכים כעס ופגיעה במשך שנים רבות- מכירים את זה שמגיעים לאירוע משפחתי גדול והאולם מסודר ככה שצד אחד לא מדבר עם הצד השני בתוך אותה משפחה. הנכדים של הצד הזה לא מדברים עם הנכדים של הצד האחר, כי הסבא הזקן השביע אותם על ערש דווי שלא ידברו עם הבנים של אחיו שכל כך פגע בו בעבר. עושים חרם לשנים. הם בסך הכל רבו על איזה מקרר ישן ונתקעו עם הברוגז לכל ימי חייהם. הם לא ידעו לומר משהו כמו : “עזוב אנחנו אחים על מה בעצם אנחנו רבים על שטויות בוא נתפייס וזהו” מילא לא התפייסו , אך למה למשוך את הכעס והמירור לדורות הבאים? למה זה טוב?
כמטפל משפחתי אני מוצא את עצמי מלמד משפחות את העיקרון : “אין ברוגז” לא משנה מה קרה ממשיכים לדבר ולתקשר. אפשר להתרחק לזמן מה להירגע .אנחנו משפחה עם המון רגשות עזים ,שהצטברו עם השנים וזה לא יכול להפסק ככה לפתע בגלל איזו מריבה אידיוטית.(מרבית המריבות במשפחות הן על נושאים שוליים לחלוטין)
לסיכום: נריב כמה שבא לנו יש בזה משהו משחרר קיטור. נאפשר לילדים לריב. (על מריבות של אחים במשפחה ומה תפקיד ההורים במריבה , במאמר אחר)
רק בואו לא ניקח את החיים ברצינות רבה מידי כי מימלא לא נצא מהם בחיים.
