“איך חיים נורמלי במציאות בלתי נורמלית.”
פעם היה מקובל לחשוב שילדים קטנים, אינם מושפעים מלחצים ומצבי חירום. כיום כבר ידוע שילדים מאד רגישים וקשובים לנעשה סביבם ושגם הם חשופים ללחצים ומצוקות.
טיפים מעשיים לרגל המצב
לא להפוך את הבית לחמ”ל (במיוחד כשיש ילדים קטנים) יש אזעקה מיד אמא מתחילה לצרוח וכולם רצים לממ”ד ואחרי זה מיד מדליקים את כל הטלוויזיה והמכשירים והבית הופך לחמ”ל של פיקוד דרום והילד ,ואם קודם הילד היה קצת מתוח כעת הוא ממש בהיסטריה.. אם להורים אין תפקיד רציני בלחימה אפשר לוותר על אווירת החמ”ל ,ולנסות לחזור לשגרה עד כמה שניתן.
ילד הרואה את הוריו ממשיכים בשגרת יומם גם הוא יחזור לענייניו מהר ואין טוב מזה לצמצום נזקי המתח והחרדה.
לא לפחד מהפחד כאשר מסבירים לילד שאין ממה לפחד, אתם בעצם אומרים לו ,שהפחד שלו לא הגיוני ושיפסיק כבר לפחד. הילד מקבל מסר מההורים ,שמה שהוא מרגיש זה פשוט שגוי וזו ההתחלה המלמדת ילדים להתכחש לרגשותיהם. כמה טיפולים פסיכולוגיים נצטרך על מנת ללמד אותו שיהיה קשוב לעצמו ולרגשותיו? כל הנזק הזה נגרם כיון שהדבר בעצם מעייף אותנו ההורים לטפל בבעיה. בנוסף אנחנו חושבים שאם נאמר לילד שאין ממה לפחד, הוא יפסיק לפחד וזה בדיוק להיפך הוא מרגיש שלא מבינים אותו ,ומה שהוא מרגיש זה לא נכון והוא צריך להרגיש משהו אחר. בואו נחשוב, האם כל הפחדים שלנו, ההורים, תמיד הגיוניים? ומה עם הג’וק או העכבר? זה הגיוני?
רעיונות לתגובה: אם הילד מפחד אפשר לומר: “זה בסדר לפחד גם אני מפחד פחד זה רגש טוב ששומר עלינו מסכנות לא צריך לפחד מהפחד. אנחנו מתפקדים עם הפחד מרגישים אותו ופועלים איתו ואפילו מתיידדים איתו. הדרכים היעילות עבור ילדים להתמודד עם פחדים היא להפוך לגורם המפחיד. המשחק הדימיוני הזה נותן לילד תחושת שליטה במצב ומהווה גורם מרגיע אשר מחזק את הילד בהתמודדותו עם הפחדים. חשוב לשקף לה מה הוא מרגיש במילים. זה נקרא ‘למלל רגשות’.
