ייעוץ מקצועי
1. אל תחקרו. שתפו! כשילד חוזר מבית הספר ונתקל בשאלות חקרניות (‘איך היה’? ‘מה עשית היום’?), הוא – כמו כל נחקר – שומר על זכות השתיקה. רוצים שינוי? עשו סוויץ’ בהתנהלות השיח, ובמקום לחקור – צרו נורמה של שיתוף. ספרו לו, בזמן הארוחה או בנסיעה, על אירוע כלשהו שהתרחש במהלך יומכם. עם הזמן תגלו שגם ‘נדבק’ בחיידק השיתוף ומספר בעצמו על מהלך יומו.
2. ספרו על הכישלונות שלכם. הזכות להיכשל זו אחת המתנות החשובות ביותר שתוכלו לתת לידכם. הכישלון הוא פחד שמשתק. כשאתם משתפים את ילדיכם בחוויית הכישלון שלכם וכשאתם נמנעים משיפוטיות וכעס על הכישלון שהוא חווה, אתם מחזקים אצלו את תכונות ההעזה והצמיחה.
3. אל תתנדבו לשמש היועצים האישיים של הילד. הילד שיתף אתכם בחוויה או תקרית לא נעימה שעבר לאחרונה? אל תמהרו לשמש לו יועצים. ילדים ומתבגרים בפרט – רוצים להרגיש שהם ‘יכולים לבד’. נשמו עמוק. שאלו אותו מה הוא מתכוון לעשות ורק אם הוא שואל לדעתכם, תוכלו להשיב לו על כך.
4. היו מודעים לאווירה שאתם יוצרים בבית. אם ללא מתכוון, אתם מייצרים בבית אווירה של חשדנות או של מתח או של האשמה (דרך שאלות כמו ‘מי עשה’? ‘למה לא עשיתם’), יש בכך כדי להעכיר את התחושה של בני המשפחה. הגיע הזמן לשנות זאת לטובת סביבה רגועה שנעים להיות בה. תוכלו לומר לבני הבית, שאתם מודעים לכך, שאתם יוצרים אווירה לא טובה ואתם רוצים לשנות זאת, ולכן בכל פעם כשאתם ‘נופלים למלכודת’ הזו, אתם מבקשים מהם לעצור אתכם ולומר לכם.
5. עודדו את הילד. עידוד מהווה דרך להעלאת הערך של הילד בעיני עצמו. לא מספיק לעודד ילד כשהוא מצליח. עודדו אותו גם כשהוא לא מבצע את המשימות המצופות ממנו. למשל – אם הוא לא פינה את המדיח, כפי שנתבקש, תוכלו לאמר לו ‘היום לא פינת את המדיח. אז אני עשיתי זאת במקומך, אבל בכל זאת כל השבוע עשית את זה כמו שצריך’. כך אתם קובעים נורמה. הילד רואה שאתם שמים לב למאמץ, ולכן כייף יהיה לו להמשיך לבצע את חובותיו’.
