הורים שואלים והרצל כחלון עונה :
אלה : בני בן שנה ועשרה חודשים הוא בוכה המון ועל כל שטות, והדבר מטריף אותי. אני יודעת שזו הצגה שלו ובכל זאת זה מעצבן אותי .על כל שטות הוא צורח כאילו שהוא אומלל. שמתי לב שעם אנשים זרים הוא לא עושה את זה. איך ניתן לפתור את התופעה?
תשובה: מעניין למה את “מוטרפת” מהבכי שלו כאשר את בעצמך אומרת שאת יודעת שזו הצגה. את לא לבד בתסכול הזה. ברור שמאד קשה לך עם הבכי של הילד ואת מציינת בשאלתך שהבכי לפעמים הוא ללא סיבה מוצדקת לדעתך.
ובכן, ילד שרוצה משהו מאמא והיא לא מסכימה, מה יותר סביר מבחינתו מלבכות? ובהמשך גם לצרוח עד שמשיג את מבוקשו? מה ציפית ,שהוא ישלח לך הודעת וואטסאפ : “קבלי את מחאתי”?
בגיל שנתיים בכי זו שפה. הוא אינסטינקט מולד .כל הורה יודע שיש סוגי בכי. בכי של רעב , בכי של עייפות ,בכי של כאב בכי מחאתי וסתם בכי. זאת המחאה הקטנה והמצליחה של הילד
את יודעת שילדים של הורים שהם חרשים-אילמים לא בוכים?
ילדים מפסיקים לבכות (אם הבכי הוא מחאתי או סתמי)כשההורה לא מגיב לבכי. הורים רגישים לבכי “מקבלים” ילד בכיין במיוחד, כי איך שהוא מתחיל לבכות כולם קופצים ומקרקרים סביבו ומנסים לשכנע אותו שרק יפסיק את היללות האלה, והילד לומד מהר מאוד, שכל מה שהוא צריך לעשות זה להמשיך לצרוח ולהשתולל ובדרך מופלאה, מה שביקש – מקבל.
אני מציע לכבד את זכותו לבכות ולגלות הבנה ואמפתיה. לחבק אותו ,ללטף אותו(את יכולה לשים אטמי אוזניים, אם קשה לך לשמוע אותו)ולמלל את רגשותיו-לומר אני רואה שאתה מאוד כועס שאתה לא מקבל את….אך אני לא אתן לך את…. אני מאוד אוהבת אותך בוא נעשה משהו נחמד אחר. אפשר להסב את תשומת ליבו לדבר אחר.
עם הזמן הוא ילמד, שאימא לא מתרגשת מהבכי יתר על המידה, והבכי שלו יהיה נקודתי וללא רווחים משניים.
