היכולת שלנו לצמוח ולפתח את העצמי שלנו בעזרת הילדים שלנו קיימת. צריך את המוטיבציה והיא יכולה להגיע דרך הזיהוי הכל כך משמעותי שהיכן שקשה לנו עם ילדינו יכול להיות שהם דורכים לנו על הסגנון ואנחנו יכולים להפוך את הקושי למוטיבציה לשינוי. במקום לומר: ” הילד הזה עושה בעיות” לשאול את עצמנו למה כל כך קשה לי עם מה שהילד המסוים הזה עושה? ואז להתחיל לברר לעצמנו על מה הוא דורך.
זהו בירור לא פשוט.
במהלך עבודתי עם הורים הבנתי שהמוטיבציה הגדולה ביותר לשינוי היא הילדים.
אנחנו יכולים לסבול ולגרום סבל לאחרים ונמשיך בסגנון החיים שלנו ללא שינוי.
אבל! אם נשתכנע שהילדים שלנו סובלים נתחיל לחשוב על שינוי.
בהרצאה נברר את אותה מוטיבציה נסתרת הגורמת לנו ההורים לנוע כמטוטלת לכל מיני כיוונים.
אפשר לראות אבות מקשיבים, כמעט בשיווין נפש, לתלונותיה של האם על כך שהיא סובלת ושהוא צריך
להיות מעורב יותר במה שקורה עם הילדים.
הוא יקשיב ולא ישנה מאומה בחייו.
רק אם הוא משתכנע שילדיו אכן סובלים ובאמת זקוקים לו, רק אז הוא יהיה מוכן לעשות שינוי אמיתי.
ילדים קולטים את סגנון החיים של ההורים הרבה לפניהם
אפילו כאשר מתפתחות בעיות במשפחה,עדיין ההורה ידבר על הילד ולא על עצמו.
הורים אומרים,בדרך כלל:”למה אנחנו צריכים לבא לטיפול? הרי לילד יש בעיות,טפלו בו”
באינטראקציה בינינו לבין הילדים אנחנו לא רואים את עצמנו אלא רק את מה שהם “עושים” לנו.
