בניגוד למתבגרים, את ילדי הגיל הרך לא ניתן להשאיר ללא השגחה. כאן מתחילות הבעיות. הרבה אימהות, משום מה זה נופל בעיקר על האימהות, פשוט לא עובדות. הן כל הזמן בטלפון עם הילדים שנשארו בבית. או שאתה רואה בכל מיני מקומות עבודה ובוועדות חשובות, ילדים – מציירים, משחקים, מצלמים. אין לנו סידור לילדים, בטח לא לחודשיים ואנחנו לא יודעים מה לעשות איתם.
יש טלפונים בסגנון “‘אמא,אבא משעמם לי'”. המשפט הזה מאוד נפוץ בחופש הגדול. אני מציע שההורים יעשו תיאום ציפיות ויאמרו לילדים ,ויסבירו להם שהם לא בחופשה, הם עובדים. אפשר, לתאם חופשה משפחתית אבל בשאר הימים, ההורים עובדים ולא יכולים לבלות עם הילדים.
כשילד אומר לאמא או לאבא, ‘משעמם לי’, אני מציע לענות לו, ‘יש כלים, יש לקפל כביסה, לנגב אבק, יש המון מה לעשות ולא יהיה לך משעמם’. לא לרחם ולתת משימות ומטלות לילדים, כאלה שיתאימו לגילאים שלהם כמובן. ילד בן חמש כבר יכול לעזור לסדר את הגרביים בארון, מדוע לא?
נקודה נוספת בעניין הילדים בחופשת הקיץ: הרבה הורים נכנסים לתפקיד של “קצין בידור”. הילד אומר שמשעמם לו, ההורה מתחיל להציע: ‘אולי פאזל? אולי משחק קופסא? אולי נלך לשם ואולי לשם. הילד לא ממש מתרשם ואומר, ‘אמא, תתאמצי קצת יותר’. ואני אומר להורים הללו, תשאירו את הילדים עם השעמום.
אחת הבעיות עם הדור הצעיר שהם כל הזמן מול מסכים. הילדים התרגלו שהמעניין בא אליהם, הם מקבלים הכל מוכן ולעוס, הם פאסיביים, לא צריכים להתאמץ. אני זוכר, כשהיינו ילדים המצאנו הרבה משחקים מעולם הדמיון.
למרות שיש חופשה אנחנו עדיין צריכים כהורים להגביל את הילד .הוא לא צריך לשבת שש ושבע ושמונה שעות מול מסכים. זה לא בריא, זה לא טוב להתפתחותו המוטורית, הוא אוכל אוכל לא בריא מול הטלוויזיה ומשמין.
אם הוא אומר ‘משעמם לי’, אנחנו בהחלט יכולים להגיד לו ‘אנחנו משתתפים בצערך’ אם אף אחד מלבדו לא ייקח אחריות על השעמום שלו, הוא יתחיל לפתח עולם פנימי עשיר, לדבר עם עצמו, לשיר, להמציא רעיונות. בגיל הרך למשל, עד גיל 6-7, ילדים חווים את הדברים מתוך חשיבה מאגית.(הדמיון והמציאות מתערבבים להם להנאתם והוא מאד נהנה מזה)
אני ממליץ להורים להציע לילדים שלהם בכל בוקר לתכנן עם הילדים “סדר יום לחופשה”. לגבי הקטנים בגילאי הגן, היות ולא ניתן להשאירם לבד, הם יישארו בהשגחת מבוגר, וגם הוא לא צריך כל הזמן להעסיק ולעניין אותם. מספיקה “שעת כייף” מוגדרת ותחומה בזמן וזהו.העיקר -לא לקחת אחריות על הזמן שלהם.
בגיל הרך, ילדים לא כל כך זקוקים לחברים. הם מאוד אגוצנטריים בהתייחסותם לזולת. הרבה פעמים הם משחקים זה לצד זה.
קייטנת הורים: 10 הורים, כל יום הורה אחר מארח אצלו את הילדים של כולם, מפעיל, משגיח, לוקח לבריכה, זה יופי של סידור.
היות וחופשה היא לא הפקרות חשוב וצריך שתהיה שעת שינה. ואם הוא אומר ‘אני לא עייף’, אפשר לומר : ‘אבל אני עייף’. אתה לא יכול להכריח את הילד לישון אבל בהחלט אפשר לומר לו, ‘שכב לך במיטה, קרא ספר, שמע מוזיקה’. בשעה מסויימת ההורים מסיימים את תפקידם והם למקרה חירום בלבד.
שואלים אותי על קריאת ספרים.
חינוך זה דוגמא אישית. אם ההורים לא קוראים ואין תרבות קריאה אז למה שהילדים ירצו לקרוא? זה לא יעבוד בלהכריח אותם. מומלץ לבנות להם סדר יום בהסכמה ממקום של הכוונה והשפעה ולא ממקום של דרישה.
קייטנות בחופשה :
כאשר הילד מבקש ללכת לקייטנה, ויש לנו תקציב לכך ובדקנו שהיא בטיחותית וראויה, למה לא? הוא במסגרת, מוציא אנרגיה, יש לו חברים.
יש הורים רבים שאומרים לי שעבורם זה לא החופש הגדול, אלא “העונש הגדול”.
זה לא חייב להיות כך !!!!
חשוב להכיר גם את הסכנות הקיימות בחופשות . לא לאפשר לילדים להסתובב לבד בחוץ שעות על גבי שעות לבד ברחוב בלי שנדע מה איתם.
חוברות עבודה (שנאתם של מרבית הילדים)
ישנם הורים שמכינים את ילדיהם לקראת כיתה א’ במהלך החופשה. הם מנסים ללמד אותם לקרוא ולכתוב. יתרונות העניין וחסרונות במאמר ניפרד.
